חפצת חיים - בלוג

שיחה דמיונית איתי בגיל 15

Tue, 01 Feb 2022 15:13:00 +0000

אני: היי נטע הצעירה, התגעגעתי אלייך
בת 15: באמת התגעגעת? לא חשבתי שתתגעגעי. אני מתה מפחד פה. אזעקות, נפילות טילים, אנחנו יושבים בחדרים אטומים, מפחדים כל פעם שהפעם זה יהיה כימי.
אני: כן, אני זוכרת שאת פוחדת, אבל זה ממש שטויות. לא תהיה באמת מתקפה כימית, הם סתם מלחיצים, זאת מלחמה פסיכולוגית, כפי שבטח כבר שמעת.
בת 15: כן, כל הזמן אומרים שזאת מלחמה פסיכולוגית. אז אני רואה ששרדת ונשארת בחיים.
אני: כן, אבל היום אני גם מבינה כמה הטילים האלה שעכשיו את פוחדת מהם, זה ממש שטויות לעומת מה שיש היום.
בת 15: באמת? מה קורה אצלך?
אני: ברבות השנים היו כבר התקפות יותר מפחידות של החמאס עלינו. והיום ממציאים לנו מגיפה כדי להפחיד ולשלוט עלינו עוד יותר.
בת 15: ממציאים מגיפה? מה זאת אומרת?
אני: כן, יש הונאה כלל עולמית, רוב האנשים מאמינים שיש מגיפה בינלאומית שמאיימת על האנושות. אנשים וילדים נאלצים לחסום את איברי הנשימה שלהם בכל מקום ציבורי. כבר סגרו אותנו בסגרים, כביכול כדי להגן עלינו, אבל זה רק לצורך שליטה. משדלים אותנו להזריק לגוף חומר רעיל מאוד שהם קוראים לו חיסון, שכביכול מגן מפני המגיפה הדמיונית, הרבה אנשים וילדים מתים מהתקפי לב אחרי זריקות הרעל, אבל בתקשורת מספרים לנו שאין קשר והמאמינים מאשימים אותנו, המעט שמבינים באמת מה קורה כאן.
בת 15: וואו, אני ממש לא רוצה להגיע לשם.
אני: מבינה, אבל אין ברירה אחרת.

עוד הגיגים

Sat, 29 Jan 2022 19:46:00 +0000

לא כתבתי כאן די הרבה זמן, מתחילת החודש ומאז כבר התבררו לי כמה דברים.
בפוסטים האחרונים כתבתי על תהליך ההרזיה שלי ועל זה שקניתי מכשיר שקילה חדש. כתבתי שאותו מכשיר שקילה גם הראה לי משקל של 181 כמו המכשיר הישן. אבל כל החודש הזה ניסיתי לפענח את התעלומה איך זה שזה המשקל שלי כי אני ממש לא נראית כך, ואנשים ששוקלים הרבה פחות מזה, נראים כפול ממני בהשמנה.

רק אתמול בבוקר סוף סוף הבנתי: ראיתי שעל הצג במשקל יש את האותיות lb וכשבדקתי באינטרנט מה זה, הבנתי שזה סימון לליברה, כלומר פאונד. המשקל היה פשוט מכוון על ליברות ולא על קילוגרמים ולכן הראה לי משקל לא הגיוני כזה. אחר כך מצאתי באינטרנט מחשבון שממיר ליברות לקילוגרמים ולפי זה הבנתי שהמשקל ההתחלתי שלי היה 82 קילו ועכשיו 80, כלומר סה"כ ירדתי 2 קילו בחודש, שזה הישג לא רע. כמובן שגם הבנתי אחר כך איך לכוון את המכשיר לקילו ומעכשיו הוא באמת שוקל אותי לפי קילוגרמים ולא לפי ליברות. העיקר שאני יודעת עכשיו שאמנם אני במצב של השמנה אבל לא השמנה כזאת נוראית כפי שחשבתי. אני כן ממשיכה בתהליך אבל במתינות ובלי לחץ.

מה שכן, ואני בטוחה שגם על זה כבר כתבתי באחד הפוסטים הקודמים שלי כאן, אני די מתגעגעת לפורום "לרזות בראש אחר", שכתבתי בו בעבר הרחוק, לפני למעלה מ-10 שנים, שדגל בהקשבה לנפש ולא בשיטה של דיאטות כמו ספירת קלוריות, איסורים וכו'. בקבוצות שאני נמצאת בהן בפייסבוק יש יותר מידי גישה של דיאטות, שואלים על תפריטים וכו' ואני לא ממש מוצאת את עצמי שם.
אם כי האמת, אני לא בטוחה שנכון להיום הייתי מוצאת את עצמי גם בפורום כמו "לרזות בראש אחר", הרי נכון להיום מה שהביא אותי להשמנה זה המודעות לאן העולם הולך, והמחשבה שבעולם כזה אני לא רוצה לחיות, ומכאן להפסיק לשמור על תזונה נכונה וכו' ואז גם השמנה. אבל אני יודעת שאני במיעוט והרוב המכריע של האנשים אשכרה מאמינים שיש מגיפה, לכן גם בפורום כזה אני לא חושבת שהייתי מוצאת את עצמי.
והאמת שהמחשבות האלו, שהביאו אותי להשמנה, עדיין קיימות, עדיין הפחד הזה ממה שעוד הולך להיות, וחוסר הרצון לחיות ולהגיע לשם. אז שוב זה הזמן לענות לעצמי בכך שהרי אין מצב שאתאבד, אני לא מסוגלת לפגוע בעצמי עד כדי מוות, וההשמנה בינתיים רק גורמת לי לכאבים פיזיים, גם אם זאת לא השמנה כזאת נוראית כמו שחשבתי, עדיין יש התכווצויות שרירים ולחץ על איזור האגן וחבל שאסבול בגלל הרשעים ששולטים בעולם.
ולגבי החרדות, אולי באמת שבתאי צודק ומה שאני צריכה להגיד לעצמי זה שאם התעוררתי זה לא סתם, יש לזה סיבה ויש לי כאן תפקיד במאבק.

אני רק צריכה למצוא דרך להתגבר על הפחדים, תחילה על הפחדים היומיומיים כמו להיכנס לחנויות בלי מסיכה ובהמשך גם לדעת לפעול עם כל מה שלא יהיה.

הלוואי שבסוף האנושות תנצח.

עוד מחשבות על תהליך ההרזיה

Wed, 05 Jan 2022 16:55:00 +0000

אני ממשיכה כאמור בתהליך ההרזיה של צום לסירוגין (16/8) ובשבוע האחרון חזרתי גם לעשות הליכות, לרוב בשעות הבוקר, שעות הצום, כאשר אני על קיבה ריקה, זה הזמן הכי טוב לעשות הליכה.
בינתיים גם ירדתי יפה במשקל במשך שבוע, המספרים אמנם לא מדוייקים אבל יש ירידה של בין 600 ל-800 גרם בשבוע שזה הישג לא רע בכלל.

מה שכן, יש לי לפעמים לבטים לגבי האופן שבו אני עושה את זה. קורה הרבה פעמים שנגיד אני אוכלת בצהריים ואז אני כבר לא רעבה גם עד 17:00 ואז אני מתלבטת אם להתחיל את הצום כבר באותו שלב ובעצם להאריך אותו או לאכול בכל זאת. יש פחד שאם אאריך את הצום אז אהיה רעבה בהמשך והמטרה היא לא להגיע למצב של רעב. אז עד עכשיו יצא שכן אכלתי בין 17:00 ל-18:00 בערב גם כשלא הייתי רעבה, כדי לא להרגיש רעב במהלך הצום, אבל לפעמים אני מאריכה את הצום מהבוקר, כלומר מתחילה לאכול ב-11:00 או ב-12:00 כי אני לא רעבה עד אז.
אבל אז קורה שבלילה עדיין הקיבה מלאה וזה קצת מציק, למרות שעברו 5 או 6 שעות מאז האכילה.

אולי הפתרון לזה הוא לא לאכול אם אני לא רעבה ומקסימום אם במהלך הצום ארגיש תחושת רעב, אשבור את הצום. אני ממש לא רוצה שזה יהפוך למשטר, אלא לתהליך בריא של הקשבה לגוף ולנפש אז נראה לי שזה הפתרון.

לגבי פעילות גופנית, בימים האחרונים עשיתי את אותו מסלול הליכה שהייתי עושה בעבר, לפני שהתחלתי להסתגר בבית, אבל עכשיו הכושר הגופני שלי ירד וכשאני עושה בבוקר את אותו מסלול הליכה, אחר כך אני עייפה במשך כל היום כך שבקושי יש לי כוח לעשות משהו. מצד אחד זה טוב שאני מתעייפת כי זה גם עוזר לי לישון יותר טוב בלילה. מצד שני קשה לי להביא את עצמי לבשל לעצמי וכך למשל לפני יומיים קרה שהזמנתי סושי ממסעדה כי לא היה לי כוח לבשל לעצמי אוכל. מצד שני אתמול כן בישלתי למרות העייפות כי אי אפשר כל יום להזמין ממסעדות.
אז היום נחתי ולא יצאתי להליכות. אולי כדאי לקצר בינתיים את מסלולי ההליכה עד שאחזור בהדרגה לכושר.

עוד מחשבות לגבי קבוצות ופורומים בנושא הרזיה למיניהם: הצטרפתי לקבוצות פייסבוק בנושא צום לסירוגין אבל למרות שהשיטה אינה דיאטה (כי אין הגבלה באוכל או בקלוריות אלא רק בשעות האכילה), רוב חברי הקבוצה הם בראש של דיאטה, שאלות כמו האם מותר לאכול שעועית או אם לשים סוכרזית בתה/קפה וכו'. לא מתחברת לגישה של דיאטות. ניסיתי גם לכתוב בפורום "דיאטות ואורח חיים בריא" וקיבלתי שם תגובת הרצאה על כמה שהשיטה הזאת לא טובה, מי שכתבה לי שם כתבה דברים לא נכונים, כמו שהצום גורם לי לאכול הרבה בשעות האכילה, דבר שכאמור לא נכון, אני בפועל אוכלת אותו דבר כמו קודם ואף פחות מזה ולא מרגישה רעב. הצורך לאכול בערב לקראת סוף הצום לא נובע מרעב פיזי אלא מקטע פסיכולוגי של פחד מרעב, גם אם בפועל הרעב לא קיים.
אני ממש מתגעגעת לפורום שהייתי בו בעבר הרחוק שנקרא "לרזות בראש אחר", פורום בגישה של לקחת בחשבון גם את הנפש בתהליך ולא רק להיצמד לדיאטות כאלו או אחרות. אבל הפורום נסגר לפני שנים רבות וכבר לא קיים היום והאמת היא שגם אם היה קיים, לא בטוח שהייתי מוצאת את עצמי בו.

כך שבסופו של יום יש לי רק את עצמי לסמוך על עצמי בתהליך הזה, אני הרי מכירה את הגוף שלי הכי טוב ויודעת איך הוא פועל.
וכשאני חושבת על זה.. אולי התהליך הזה שאעשה לבד יגרום לי גם לסמוך על עצמי ולהאמין בעצמי גם בתחומים אחרים.

על תהליך ההרזיה ושאר מחשבות

Fri, 31 Dec 2021 13:25:00 +0000

כאמור הבלוג הזה הפך ברבות הימים ליומן האישי שלי למרות שזאת לא הייתה הכוונה שלי כאשר פתחתי אותו מלכתחילה, אבל זה המצב, אף אחד לא קורא כאן מלבדי, אז אני מתייחסת לבלוג כאל יומן אישי ושוב חוזרת אליו לכתוב בו את הגיגיי.

בפוסט האחרון כתבתי על ההחלטה שלי להתחיל ב"דיאטת" 16/8. אני כותבת "דיאטה" במרכאות כי זה לא ממש דיאטה, כי אין הגבלה של קלוריות או מזונות אלא רק בחלון זמן האכילה, פשוט לא מוצאת לזה שם אחר. אולי תהליך הרזיה זה שם יותר מתאים.

בינתיים אני ממשיכה עם זה, והשבוע קניתי מכשיר שקילה חדש. הסיבה שקניתי מכשיר שקילה היא כי חשבתי שמכשיר השקילה (האנלוגי) שיש לי בבית מקולקל. לא האמנתי שהמשקל שהוא מראה לי זה המשקל האמיתי.
אבל כשמכשיר השקילה החדש (הדיגיטלי) הגיע לפתח ביתי ומיד כאשר הבנתי איך משתמשים בו עליתי עליו וגם הוא הראה לי את אותו משקל, עם כל ההלם והתדהמה, אני מבינה שזה אכן המשקל. 181 ק"ג בבוקר, בעת צום על קיבה ריקה.
בחיים לא חשבתי שאגיע אי פעם למשקל כזה קיצוני, אבל זה כמובן גם לא מפתיע. אחרי הרבה זמן של הסתגרות בבית והיעדר מוחלט של פעילות גופנית + אכילה רגשית, מציאת נחמה באוכל והרבה, אז סה"כ זה הגיוני.

אבל כדי שהתהליך הזה לא יהפוך באמת לעוד סתם דיאטה וכדי להתמיד בתהליך בצורה בריאה אני צריכה להזכיר לעצמי קודם מה הביא אותי למצב הזה ובעיקר למה החלטתי "לחשב מסלול מחדש" וכן להתחיל בתהליך.

אז ההשמנה התחילה ב-5 שנים האחרונות מאז שאני מודעת לקטסטרופה שהעולם נמצא בו ולאן הוא הולך והמחשבה שבעולם כזה אני לא רוצה לחיות. ממש פחד להגיע ל"פתרון הסופי". מעדיפה למות לפני שזה יקרה. ואם בעולם כזה אני לא רוצה לחיות, אז אין טעם לשמור על הבריאות ועדיף להינות מההנאות שעוד קיימות, וביניהן אוכל.
התשובה שאני מנסה לתת לעצמי על כך היא שהרי יש סיבה לכך שהתעוררתי, ואם התעוררתי, החובה המוסרית שלי היא להעביר את הידע הלאה ולעשות כל שביכולתי כדי להילחם. זאת הקרמה שלי. הייאוש והחרדות וההזנחה של הגוף שלי הם הניצחון של הרשעים ואני צריכה למצוא דרך להתחזק נפשית אל מול כל מה שלא יבוא.

מה שגרם לי להתחיל לחשוב על שינוי וכן לרדת במשקל הוא שהתחלתי לסבול מכאבי שרירים וכאבים באיזור האגן ואני יודעת שזה קשור להשמנה. בנוסף גם סובלת מחוסר אנרגיה ועייפות. למשל לפני שבועיים וחצי אחרי עבודות בית קלות מאוד הרגשתי עייפות כאילו מי יודע מה עשיתי. חוויתי את זה גם לפני מספר חודשים כאשר עשיתי הליכה קצרה של בערך 20 דקות והתעייפתי ממנה כמו אחרי מסע אלונקות.
כל הדברים האלה הם לא פיירים כלפי הגוף שלי, הרוע השולט בעולם הוא לא סיבה להתעלל בגוף שלי.
מעבר לזה, אם כבר הזכרתי קרמה, אז על פי חוק הקרמה יש זמן מסוים שבו יגיע זמני למות ולי אין שליטה על זה. לכן זה חסר טעם להמשיך בתהליך של התאבדות איטית. ואם כבר להמשיך לחיות, אז לחיות בגוף ונפש בריאים, עד כמה שניתן בעולם המטורף הזה.

דיאטת 16/8

Wed, 22 Dec 2021 20:36:00 +0000

לפני כמה זמן כתבתי כאן בבלוג על איך שבשנים האחרונות, מאז שאני מודעת לתוכניות ל"סדר עולמי חדש" ולכל מה שמשתמע מכך, הזנחתי את הגוף שלי ובעוד שלפני כן הקפדתי על דיאטה, תזונה נכונה ופעילות גופנית, מאז המודעות התחלתי להזניח את כל אלה, מתוך מחשבה שבעולם כמו זה שאנחנו צועדים אליו בצעדי ענק, אני לא רוצה לחיות ולכן אין טעם לשמור על הבריאות.

אבל עם הזמן אני מרגישה את הנזקים, בעיקר במשקל אבל לא רק. אני מתחילה להרגיש כאבי שרירים, וכאבים באיזור האגן, האיזור שעבר טראומה לפני כ-7 שנים, הניתוח שעברתי אז ועכשיו כשאני מעמיסה עליו את המשקל, בנוסף לבעיות עיכול, זה נותן את אותותיו. זאת בנוסף לתחושות של עייפות וחוסר אנרגיה.

אז למרות החרדות מכל מה שעומד לקרות, בכל זאת אני לא רוצה להעניש את עצמי ואת הגוף שלי ומה שלא יהיה, לאן שלא נגיע, אולי כן כדאי להגיע עם נפש וגוף בריאים. לגבי הנפש אני לא יודעת מה לעשות, איך להתגבר על הפחדים וללמוד לסמוך על עצמי. אז בינתיים אני מתחילה עם הגוף.

מפה לשם שמעתי על דיאטת 16/8. דיאטת צום לסירוגין. לפיה יש טווח של 8 שעות ביום בהן אני אוכלת מה שאני רוצה, ובשאר 16 שעות היממה אני בצום (מלבד שתיית מים).
הסיבה שלדעתי הדיאטה הזאת יכולה להתאים לי היא כי אני בעצם אף פעם לא אוכלת מתוך רעב, כלומר כמעט אף פעם לא קורה שאני מרגישה רעב, גם אחרי שעות רבות של היעדר אכילה וגם כי כמו שקורה הרבה פעמים, בלילות האחרונים קרה שאחרי שאכלתי בסמוך לשינה, האוכל הכביד עליי בלילה והקשה עליי לישון. אז החלטתי להחליט שמשעה מסויימת בערב אני לא אוכלת כדי שגם הגוף יישן בלילה. וכך החלטתי על דיאטת 16/8.

בינתיים היום אני ביום הראשון של הדיאטה הזאת. השעה עכשיו 22:46 ולא אכלתי מאז השעה 18:00. לא מרגישה רעב אבל שמתי לב שזה קצת מכניס אותי לסטרס, עצם הצום, כאילו מעין פחד מהרעב. אבל זה בטח רק עניין של הרגל והסתגלות. בעניין הסטרס אני אומרת לעצמי שזה לא שאני הולכת להמנע מאוכל למשך זמן רב, כולה 16 שעות ביממה ומחר אני שוב אוכל ובינתיים נשאר רק להרפות ולהירגע.

כדי להימנע מאכילה רגשית אשתדל לעשות דברים אחרים כמו לשמוע מוזיקה או לצאת להליכה בזמנים שמזג האוויר מאפשר.

אני מאמינה שבסוף אצליח.

בדידות

Wed, 15 Dec 2021 21:45:00 +0000

כן, למרות שאני קצת מתכחשת לזה אני לאחרונה יותר ויותר סובלת מהבדידות. זה אחד המחירים שצריך לשלם כש"מתעוררים". כשמבינים את השקר לפחות קצת ועדיין האנשים מסביבי חיים במטריקס.

היום אחותי שלחה לי הודעה במסנג'ר בפייסבוק שאבא ואחותי הגדולה לא מפסיקים לשגע אותה שתדבר איתי, כי אני לא עובדת ולא רוצה לעבוד והם דואגים וכו' אבל מה שבאמת מפחיד זה שאחותי הגדולה גם רוצה לשלוח לי "עזרה" פסיכיאטרית. היא אשכרה מתייחסת אליי כאל חולת נפש וזה מפחיד כי מי יודע מה היא עוד מסוגלת לעשות. היא עוד עלולה גם להביא אותי לאשפוז בכפייה.

אחרי וויכוח ארוך עם אחותי הצעירה והאהובה, בסוף התקשרתי לאבא שלי כדי להגיד לו שיפסיק לשגע אותה. כואב לי שהם ככה משגעים אותה ועוד יותר כואב לי שהיא אמרה שאני חושבת רק על עצמי ולא אכפת לי שהיא לא תדבר עם אבא בחיים וזה כל כך לא נכון. עצוב שאין לה מושג כמה היא חשובה לי, מאז ומעולם היא האדם היקר לי ביותר בעולם וזה לא השתנה בעקבות הקונטרולה, אולי אפילו ההיפך. כי דווקא היא למרות שלא מודעת למצב, אני עדיין יכולה לדבר איתה והיא לא משגעת אותי כמו אבא שלי ואחותי הגדולה ובטח שלא רוצה להביא לי "עזרה" פסיכיאטרית. לכן כאב לי גם על מה שהיה היום, שסוג של הסתכסכתי איתה, בזמן שאני חושבת שבלעדיה באמת אין לי שום טעם לחיים.

מעבר לעניין המשפחתי, הבדידות הזאת מורגשת גם באופן כללי, עכשיו כשאני חסומה בפייסבוק, ומהטוויטר מתחיל להימאס לי, יותר מדי שטויות נכתבות שם ע"י אנשים כביכול ערים. נכון שגם בפייסבוק זה קורה אבל שם לפחות יש כמה אנשים שמודעים קצת מעבר וחוץ מזה יש שם באופן יחסי יותר פרטיות, למשל יש שם אפשרות להגדיר פוסט לחברים בלבד, או שגם אם הפוסט ציבורי יש אפשרות להגדיר שרק חברים יוכלו להגיב עליו וגם אפשרות למחוק תגובות לא ראויות. בטוויטר הכל פרוץ והכל מבולגן.

חוסר היכולת הזה לעשות בפייסבוק לייקים, להגיב, לשתף, גם כן גורם לתחושה של בדידות. זה גם מחיר שאני משלמת על תגובות לזומבים. שוב אני מבטיחה לעצמי לא להגיב יותר לזומבים אצל אחרים. יש אנשים שאצלם גם בפייסבוק הכל פרוץ, מאפשרים לכולם להגיב, לא מוחקים תגובות, גם לא את המגעילות ביותר. אם זאת ההתנהלות שלהם אז שיהיה ככה אבל אני לא מגיבה אצלם.
תמיד אני מפחדת מתביעות דיבה, אבל אצלי 30 ימי חסימה בפייסבוק זה עונש מספיק.

נותרו עוד 9 ימים ממחר עד לשחרור החסימה. אשתדל לעבור את זה עם ניצול מירבי וטוב של הזמן הזה.

אחרי שבועיים של חסימה בפייסבוק

Thu, 09 Dec 2021 15:03:00 +0000

עברו שבועיים ומחר זה יהיה בדיוק חצי מהזמן שעבר ושנותר. (15 יום).

בהמשך לפוסט הקודם, בלית ברירה אני ממשיכה להיות פעילה בטוויטר, כי לשתוק זאת לא אופציה מבחינתי. אבל לאט לאט יורדים לי מספר האנשים שאני עוקבת אחריהם, מספר שלא היה גדול מלכתחילה. ככל שאני עוקבת אני מתייאשת יותר.

בפוסט הקודם כאן כתבתי על אותה בחורה שהצטלמה באוטובוס בלי "מסיכה" וכתבה: "זדיינו אתם עם המסיכות שלכם". כתבתי על החשד שלי שמדובר בסוכנת כאוס. היום בבוקר, איך שאני פותחת את הפיד עולים לי ציוצים של סיינטולוגים ואני לא מבינה מאיפה זה בא. אחר כך התברר שאותה אחת היא סיינטולוגית מוצהרת, מצהירה על כך בגלוי בתיאור שלה את עצמה בפרופיל. אז כמובן שמיד חסמתי אותה.

וגם, לא חשבתי שאעשה זאת אבל אתמול חסמתי גם את אותה גולשת שבהתחלה תמכתי בה וחשבתי שהיא באמת מה"ערים", אחרי שרשור ארוך של ציוצים גזעניים ושנאה נגד יהודים, שלשיטתה היהודים הם אלה ששולטים בעולם ורוצים להנחיל את הדת שלהם על כולם. לא עזר כמה שניסיתי להסביר לה שהיא מתבלבלת בין יהדות לשבתאות. היא המשיכה לכתוב שטויות נגד היהודים, והפעם זה גם ממש כאב. לא זו בלבד שבני השטן ששולטים בנו רודפים את היהודים וטובחים בהם בראש ובראשונה לפני שהם עושים זאת לבני שאר העמים, הם גם מפיצים שנאה ליהודים גם בקרב אלה שלכאורה התעוררו. זה גם מזכיר לי את קבוצת הפייסבוק שהייתי חברה בה בעבר, קבוצת הכמטריילס הבינלאומית, שהייתה בה הרבה שנאה ליהודים, כי גם הם, שכביכול התעוררו, לא הבינו שיש הבדל בין ציונים ליהודים. עד כדי כך מצליח להם עם השנאה הזאת.
ואמנם לצערי אני לא יודעת כמעט כלום על השורשים שלי, אבל אני כן יודעת שלשואה יש השפעה אישית גם על המשפחה שלי, אני יודעת גם על בני משפחה שלי שנספו ולא זכיתי להכיר, למשל דוד, אח גדול של אבא שלי. הרבה שנים חשבתי שאחיו התאום תמיד היה אחיו היחיד ורק לפני מספר שנים נודע לי שהיה לו גם אח גדול יותר שנספה בשואה. וגם הסבתא רבתא שלי ובטח עוד. ואז באה איזו "ערה" ואומרת שהיהודים הם השולטים בעולם. כמה פאתטי יכול להיות מי שמעוות כך את המציאות?

כרגע יש לי 16 אנשים שאני עוקבת אחריהם ועדיין יש ביניהם כאלה שאני חושדת בהם כסוכנים, ואחרים סתם טמבלים שמשחקים לידי הממסד ע"י שיתוף של סוכני ממסד, פרסום הפגנות אי שימוש בשפה שלהם.

אבל אין ברירה. קשה עד בלתי אפשרי להוציא את התבן מהמוץ, למצוא את הערים האמיתיים וכנראה שמה שנשאר לי זה רק להמשיך להעביר את השבועיים+ הקרובים שנשארו לי עד שחרור החסימה מפייסבוק וכשהחסימה תשתחרר, לנסות להימנע מלהגיב למטומטמים שם שמביאים אותי להיחסם.

תמיד טוב להזכיר לעצמי שאת הפרופיל שלי בפייסבוק ניקיתי מזומבים, זומבים גם לא יכולים להגיב אצלי, גם בפוסטים ציבוריים, אז נשאר לי רק להשתדל להימנע מלהגיב אצל אחרים. גם אם זה קשה, אני צריכה לפעמים להתאפק, כי הם לא שווים 30 ימי שתיקה כפויה.

הגיגים של סוף יום

Tue, 07 Dec 2021 19:41:00 +0000

עברו 12 ימי חסימה בפייסבוק, נותרו ממחר עוד 17 יום ואני מודה שזה קשה. לראות פוסטים בפייסבוק בלי יכולת להגיב או לעשות לייק, להבטיח לעצמי להשלים פערים אחרי שתשתחרר החסימה, אבל במציאות כמו שאנחנו חיים בה אי אפשר אפילו לדעת מה יהיה עוד דקה אז מה יש לי לחשוב על מה יהיה בעוד 17 יום ויותר?

מהטוויטר שוב מתחיל להימאס לי ואני שוב מרגישה שאין עם מי לדבר. אפילו אנשים שלרגע חשבתי שמודעים קצת מעבר, אני מוצאת את עצמי מתווכחת איתם וויכוחים ארוכים וחסרי תועלת ותכלית, עד שבסוף מפסיקה להגיב. כמובן שלא כי השתכנעתי אלא כי זה נראה לי חסר טעם ובעיקר מתיש. במיוחד אנשים שנדמה להם שהתעוררו ממשיכים להתיש עם דיסאינפורמציה ולערבב אמת עם שקר. זאת לצד הזומבים המוחלטים שמאמינים לממסד גם עכשיו ורואים בי מפיצת מחלות ורוצחת כי ככה אמר הוד קדושתו החלוק הלבן.

וכמובן יש את הממסדיים, או אלה שאני חושדת בהם ככאלה. שמעודדים הפגנות או תרומות לכל מיני עמותות שכביכול נלחמות בממסד.
לפני כמה ימים גם כתבתי כאן על הציוץ שמישהי העלתה באוטובוס בלי מחסום פה עם הציוץ: "זדיינו אתם והמסכות שלכם". באותו זמן תמכתי בה וגם שיתפתי את הציוץ, אבל אחרי יום-יומיים התפרסמה כתבה ב-YNET על ה"תופעה" הזאת של אנשים שמצטלמים בתחבורה ציבורית בלי מחסומי פה ומעודדים אחרים לנהוג כמותם, וזה הוריד לי את האסימון שלפחות חלק מאלה שעושים זאת, הם סוכני כאוס, כאשר המטרה שלהם היא להגביר את הכאוס והסכסוך בין הזומבים שמאמינים לממסד לבין ה"ערים" שמודעים להונאה. הרי ידוע שכאוס זאת המטרה שלהם.
ובהמשך גם היו עוד ציוצים עם אותו משפט בדיוק, מה שמעלה אצלי את החשד שגם היא סוכנת כאוס.

זאת הסיבה שהפייסבוק חסר לי, כי אמנם גם זה אתר ממסדי וגם שם יש סוכנים או סתם זומבים אבל שם זה מרגיש לי יותר מסודר, יש לי אפשרות למנוע מאנשים שאינם בחברים שלי להגיב, יש לי אפשרות להחליט איזה פוסטים כולם יראו ואיזה יישארו "לחברים בלבד" ובעיקר יש שם אנשים מסויימים שמודעים קצת מעבר לעניין הונאת הקורונה.
ובטוויטר אני בכל זאת ממשיכה כי שוב, אני לא יכולה במשך שבועות ארוכים לדבר רק לעצמי, כלומר לכתוב כאן בבלוג שלדעתי אף אחד מלבדי לא קורא. (ושוב, אם אני טועה ומישהו בכל זאת קורא את זה, אשמח אם תגיבו כדי שאדע שאתם קוראים).

בחסימה הקודמת שלי בפייסבוק, כאשר פתחתי טוויטר לראשונה, עבדתי ממש קשה כדי להביא עוקבים לפרופיל, ע"י כך שהתאמצתי להגיב בכל מקום אפשרי ולחפש אנשים לעקוב אחריהם. עכשיו אני כבר פחות מתאמצת. איכשהו קצת התעייפתי.

אולי הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.

אחרי ניתוק זמני

Fri, 03 Dec 2021 10:34:00 +0000

אתמול קרה משהו קצת מלחיץ שרוב היום לא היה לי אינטרנט, או יותר נכון היה לי אינטרנט חלקי ומוגבל מאוד, הצלחתי לגלוש רק במספר מצומצם של אתרים וברוב האתרים לא. לא עזר כשכיביתי את המחשב והדלקתי מחדש מספר פעמים. בסוף התייאשתי וקניתי מחשב חדש (הזמנתי דרך הטלפון).

והנה היום בפעולה פשוטה אחת של כיבוי הראוטר והמחשב והדלקה שלהם מחדש, העניין הסתדר.

בזמן שהייתי מנותקת מהאינטרנט, ניסיתי גם לכתוב כאן פוסט חדש דרך הטלפון אבל מעבר לזה שזה לא היה נוח, מסתבר שהוא גם לא נקלט ולא פורסם. מסתבר שאני חייבת מחשב כדי לכתוב כאן וגם לעשות פעולות אחרות באינטרנט.

אז לסופשבוע הזה יש לי אינטרנט כמו שהיה לי עד עכשיו. במהלך השבוע הבא יגיע המחשב החדש. דבר שרציתי לעשות מזמן אבל כל הזמן דחיתי בגלל הטכנופוביה שלי. כי מחשב חדש יצריך להתקין הכל מחדש, התקנת חייגן חדש וכו'. אבל אחרי שאסתדר עם כל הדברים האלה אני בטוחה שחווית הגלישה שלי תהיה אחרת לגמרי.

אז בינתיים חזרתי לטוויטר אחרי שהייתי מנותקת ממנו ויש לי גם את הבלוג לכתוב בו בשלושה שבועות שנותרו לי עד שחרור החסימה מהפייסבוק.

שמחה שהסתדרתי :)

חלון אוברטון או: אין פרסום שלילי

Wed, 01 Dec 2021 12:31:00 +0000

לפני כמה שנים, אני זוכרת שהגיע לתוכנית הריאליטי "מאסטר שף" בעל משחטה שסיפר לשופטי התוכנית בהתלהבות על המשחטה שלו ואיך הוא נהנה לשחוט את הפרות והעגלים, ואף הביאו סרטון וידיאו שמראה את עריפת הראש של הפרה/העגל וכל זה באווירה של צחוקים והתלהבות.לי כבר שנים שאין טלוויזיה בבית וגם אז זה נודע לי מהטבעונים שהפיצו את זה בפייסבוק עם פוסטים מזדעזעים. וככה למרבה האירוניה, מי שהעלה את הרייטינג של תוכנית ביתור הגופות הם דווקא הטבעונים, אלה שלכאורה מתנגדים לשחיטה והתעללות בבעלי חיים.

היום "מתנגדי החיסונים" כביכול, עושים את אותו דבר. מפרסמים כל ידיעה שנאמרת בנושא חובת חיסונים, אפילו מעלים סקרים של מטרד הבריאות בנושא הזה. לא מבינים שהכל כאן זה משחקי תודעה כי אי אפשר בישראל לכפות חיסונים, כי יש חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שהוא מעל הכל.
וכך למרבה האירוניה דווקא אלה שכביכול "מתנגדי חיסונים" מעלים לתודעה את עניין חובת החיסונים.

מנגד, רוב הכבשים שמאמינים לממסד בכלל לא מתעסקים בזה. עוטים מחסומי פה, מזריקים וממשיכים הלאה בשגרת חייהם.
אז הממסד בונה על ה"מתנגדים" שעושים בשבילו את העבודה.

ככה פועל חלון אוברטון. עצם השיח על הנושא מעלה אותו על סדר היום ומכשיר את הקרקע לשלב הבא.

לפעמים המשפט סייג לחוכמה שתיקה, אומר הרבה.