ואולי נשאר לי רק לדבר לעצמי
את התמונה הזאת, המצורפת לפוסט ראיתי עכשיו בטוויטר. אחד מאלה שאני עוקבת אחריהם העלה אותה בצירוף ציוץ של סוכן ממסד שמתחזה למפיץ אמת בשם דניאל גינת, פוסט מתלהב בסגנון של "תראו איך המחאה עולה שלב, כל הכבוד לפעילים".
ואני שואלת: כמה עיוור צריך להיות כדי לא לראות מה קורה פה? באמת נראה לכם שלהעלות שלטים כאלה במקום מרכזי בארץ זה משהו שאנשים פרטיים יכולים לעשות מיוזמתם? ואני חשבתי שהכלכלה קורסת ושלאנשים אין כסף לקנות אוכל. מישהו חשב כמה עולה להעלות פרסום כזה? ועל חשבון מי?
את הפרופיל הקודם שלי בטוויטר סגרתי בייאוש אחרי שאחד ה"ערים" כביכול, העלה ציוץ נגד מה שהוא מכנה "מכחישי האקלים". (אפילו השפה שהוא השתמש בה היא שפה נאצית פאשיסטית). ומתוך ההרגשה שלפחות בטוויטר אין עם מי לדבר.
גם עכשיו אני חווה את זה שוב, אין אנשים ערים בטוויטר, עדיין ממשיכים לדבר רק על חיסונים, חיסונים, חיסונים ועוד חיסונים ואין סיכוי לדבר איתם על מה שמעבר.
זאת גם הסיבה שעכשיו אני כותבת כאן בבלוג במקום להעלות ציוץ עם התמונה הזאת בטוויטר. פשוט נגמר לי הכוח לדבר עם כבשים ערות.
בפייסבוק לפחות יש אנשים שגם אם הם לא מודעים לכל מה שאני יודעת (כשהידע שלי גם הוא משול לגרגיר חול בשפת הים), הם כן מודעים קצת מעבר וכן אפשר לדבר איתם. כאן אין עם מי לדבר וכל עוד אני חסומה בפייסבוק, נשאר לי רק לדבר לעצמי, כלומר לכתוב כאן בבלוג וכפי שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים שלי, אולי בהמשך, כשחברי הפייסבוק שלי יבינו שנעלמתי כלומר שנחסמתי, ייכנסו לכאן ויראו את זה. עד אז כנראה נגזר עליי לשתוק. פשוט כי אין עם מי לדבר.
